גליונות

גליונות מגזין ק.מ.ה

אפריל 2024 - בין פרט לקהילה בימים קשים

פברואר 2024 - מצמיחים קהילה חדשה

ינואר 2024 - חינוך ללא בית

נובמבר-דצמבר 2023 - מגבירים את האור

אוקטובר 2023 - קהילה בחירום

ספטמבר 2023 - קהילה וחינוך

אוגוסט 2023 - קשרים ויחסים

יולי 2023 - בין יזמות, מנהיגות וחינוך

יוני 2023 - קהילתיות כשיטה - סביבה ארגונית מקדמת מנהיגות

מאי 2023-בין מוביליות לקהילתיות

מרץ 2023 - מודלים לחיזוק איתנות קהילתית

ינואר 2023 - שותפות בחינוך

דצמבר 2022 - על הדמוקרטיה: מהדורה פוליטית

נובמבר 2022 - איתנות קהילתית ברשויות וארגונים

ספטמבר 2022 - קונפליקטים: התמודדות וצמיחה

אוגוסט 2022 - קהילה וסביבה

יולי 2022 - תקשורת, מנהיגות ואחריות חברתית

יוני 2022 - אוטונומיה בית ספרית

אפריל 2022 - עושים שינוי בחינוך בישראל

מרץ 2022 - מולידים שינוי: מהפכה בגיל הרך בישראל

ינואר 2022 - ספורט, מנהיגות וקהילה

דצמבר 2021 - בין שלטון מרכזי לאחריות מקומית חלק ב'

נובמבר 2021 - בין שלטון מרכזי לאחריות מקומית חלק א'

אוקטובר 2021 - כוחה של מנהיגות מקומית

ספטמבר 2021 - בין שינוי חברתי לחינוך

אוגוסט 2021 - כיצד תפיקו מגזין בארגון שלכם

יולי 2021 - משבר כהזדמנות

מאי 2021 - חיים יחד – מנהיגות וקהילה בחברה רב תרבותית

אפריל 2021 - חינוך וקהילה במרחב העירוני

מרץ 2021 - התחדשות

פברואר 2021 - קהילתיות במרחב העירוני

ינואר 2021 - קהילות במרחב הוירטואלי

דצמבר 2020 - כלי הערכה ומדידה בעולם החינוך והקהילה

אוקטובר 2020 - מנהיגות מקומית

ספטמבר 2020 - התחלה טובה

יולי 2020 - כוחה של קהילה

יוני 2020 - זהות קהילתית כמפתח לאיתנות

תפריט
מאמרים
מנהיגות
השראה

בין פרט לקהילה בימים קשים – שיקום קהילת נחל עוז לאחר ה 7.10

אמיר תיבון
יום שישי, 19 באפריל, 2024
חיי קהילה מורכבים מאלפי אנקדוטות קטנות שבונות יחד את התחושה הקיבוצית, תחושת השייכות, שבלעדיה היינו נקלעים בתקופה הזו לבדידות איומה ומייאשת.

ב-6 באוקטובר בשעות הערב, נערכה בקיבוץ נחל עוז חזרה אחרונה לקראת אירוע משמח שאמור היה להתקיים למחרת: חגיגות ה-70 להקמת הקיבוץ. כמאה אנשים התקבצו בדשא של הבריכה כדי לקחת חלק בחזרה. הצפי היה שלאירוע האמיתי, במוצאי שבת, יגיעו מאות רבות של חברי קיבוץ ואורחים. זה היה אמור להיות אחד מרגעי השיא בתולדות הקהילה הקרובה ביותר לרצועת עזה – חגיגה לרגל שבעים שנות התיישבות על הגבול.

במקום חגיגה קיבוצית גדולה, את יום שבת, ה-7 באוקטובר, נזכור לנצח בתור יום שחור בתולדות הקהילה שלנו. 15 שכנים וחברים נהרגו ונרצחו במתקפת חמאס על הקיבוץ, ושבעה נחטפו לרצועת עזה, כאשר שניים מתוכם עדיין מוחזקים בידי האויב בעת כתיבת שורות אלה, ערב פסח 2024. עשרות בתים בקיבוץ ספגו נזקים, והיישוב כולו עומד כמעט ריק לחלוטין מזה חצי-שנה, בשעה שממשלת ישראל גוררת רגליים ומתעכבת בשיקום ההרס.

קיבוץ נחל עוז התפנה לשני מוקדים עיקריים לאחר האסון. רוב הקהילה הגיעה לקיבוץ משמר העמק, שהחליט לאמץ את נחל עוז לתקופה של שנה לפחות, ולהפוך לבית הזמני שלנו הרחק מביתנו. קבוצה קטנה יותר של משפחות, בעיקר מי שמקומות העבודה שלהם נמצאים בדרום, עברה לקיבוץ כרמים, סמוך לבאר-שבע, וזכתה גם שם לקבלת פנים חמה וחיבוק קהילתי. אחרי כמה שבועות, נוצר מוקד שלישי, כאשר קבוצה של חברי קיבוץ ותיקים בשנות השמונים לחייהם עברו לדיור מוגן בבת-ים, בבניין יפה שמשקיף על הים התיכון.

המצב הזה יצר אתגר משמעותי עבורנו חברי הקיבוץ, ללמוד איך לנהל חיי קהילה במספר מוקדים. כל השנים התרגלנו לראות את הקהילה והמרחב הגיאוגרפי שלה כבלתי-נפרדים. נחל עוז היה שם של קיבוץ וגם של נקודה על המפה, והמחשבה להפריד בין השניים כלל לא עלתה על דעתנו. כקהילה חווינו בעבר תקופות של פינוי מן היישוב בגלל מלחמה, אבל לרוב זה היה לפרקי זמן קצרים יותר של שבוע עד שבועות בודדים. דבר לא הכין אותנו למציאות החדשה של חיי קהילה מפוצלים למשך שנה או יותר.

בעקבון האסון והפינוי למדנו את הערך של קיום מפגשים כלל-קהילתיים במוקדים השונים. פעם בחורשה יפה במרכז הארץ מרחק נסיעה שווה מכל שלושת המוקדים, ופעם אחרת ביום שישי בצהריים אצל החברים שהתפנו לכרמים, שאירחו את המפונים של משמר העמק ובת-ים ביישוב שהפך ל"בית" שלהם בתקופה הזו. למדנו גם איך לקיים אסיפת קיבוץ בחדר האוכל של משמר העמק, כאשר בזום מתחברים עשרות חברים במוקדי הפינוי האחרים ודורשים גם הם, בצדק, את זכות הדיבור.  

אנחנו לא לבד בהתמודדות הזו – היא נכפתה על קיבוצים נוספים לאורך הגבול עם עזה, וגם על קיבוצים ומושבים לאורך גבול הצפון שהופקרו לגורלם על-ידי הממשלה. במבט של חצי-שנה לאחור, התחושה שלי, כחבר נחל עוז, היא שההחלטה שלנו ללכת למשמר העמק הייתה נכונה וחשובה עבור הקהילה.

זו החלטה שהיו כרוכים בה ויתורים מסוימים ובעיקר ויתור על נוחות. החדרים שקיבלנו במשמר העמק, במבני השומרייה, מגורי הנוער של הקיבוץ, היו קטנים יותר מחדרי מלון שאליהם התפנו משפחות בקיבוצים אחרים, ומאובזרים הרבה פחות. קבוצה של כעשר משפחות ובהן משפחתי עברה לאחר חודש לצימרים בקיבוץ דליה הסמוך, שהציעו רמת מגורים נוחה יותר. עדיין, מדובר על חדרים קטנים וצפופים בהשוואה לרבים מחדרי המלון שהוצעו ל"מפונים" של הדרום והצפון.

אבל אל מול הוויתור הזה, עמדו היתרונות האדירים של חיים בסביבה קיבוצית, בתוך הקהילה הקולטת של משמר העמק, שהתגייסה כולה לטובתנו. כפי שתיארה זאת חברת נחל עוז ותיקה בשיח קהילתי שהתקיים באמצע אפריל: "עצם המפגש בבוקר עם החברים, הבוקר טוב שאומרים אחד לשני בשבילים – זה נותן לי תחושה טובה". זו הסתכלות אנקדוטלית, אבל חיי קהילה מורכבים מאלפי אנקדוטות קטנות כאלה, שבונות יחד את התחושה הקיבוצית, תחושת השייכות, שבלעדיה היינו נקלעים בתקופה הזו לבדידות איומה ומייאשת.

 הקהילה התגלתה עבורנו בחצי-השנה האחרונה כמקור של כוח וביטחון. הכרנו בתקופה הזו חברים מיישובים אחרים בדרום ובצפון שהתפנו לאזור בו אנחנו נמצאים כמשפחה בודדת, ללא קהילה שלמה ואי-אפשר להשוות את החוויה שלנו לזו שלהם. תחושה של שייכות לעומת תלישות, של חיבור לעומת ניתוק, של ביחד לעומת לבד. הילדות שלנו ממשיכות ללכת לגן יחד עם החברים והחברות שהיו איתן לפני ה-7 באוקטובר, ואנחנו יושבים ליד השכנים שלנו בארוחת הערב בחדר האוכל. בתקופה האיומה שאנחנו חווים כמדינה וכחברה. זה הרבה, ואנחנו אסירי תודה על כך.

אמיר תיבון

צרו קשר עם ק.מ.ה

דברו איתנו

צרו קשר ונציג.ת ק.מ.ה. יחזרו אליכם

מה אתם רוצים לחפש?