"אתה לא יודע מה אתה צריך עד שלא תדע מה יש לך"
בהתאם לגישת הנכסים, כאשר אנו פועלים מתוך נקודת הנחה שאנשים הם הנכס העיקרי של הקהילה או הארגון עלינו למפות את ההון האנושי כדי להבין מה עומד לרשותנו.
לצורך כך אנו מציעים ראשית להשתמש בכלי 'ראש-יד-לב', הממפה באופן יחסי את הידע, המיומנויות, הערכים והחלומות של אדם. מטרת המיפוי היא לזהות נכסים אישיים שישרתו את המהלך הארגוני שאותו אנו מקדמים ולייעל את חלוקת התפקידים ותחומי האחריות בצוות.
חודש לתוך המלחמה ורובנו מתחילים לגלות סימני עייפות מהמתח המצטבר ומעומס ההתנדבות, במקביל לשאר מטלות החיים.
גישת הנכסים, המזהה מה יש לנו והיכן נמצאות החוזקות שלנו, התפתחה כתגובה לגישת הצרכים, המחפשת מה חסר לנו ומה אנו צריכים. הגישה יוצאת מתוך עולם מושגים עסקי, כגון ראיית חשבון או נדל"ן, שם הערכת נכסים מתייחסת ליכולת של נכס (מבנה, קרקע , ממון ועוד) או לעלות בערכו בטווח הארוך[1].
בעבר, נכסים במרחב קהילתי זוהו בעיקר כאלמנטים מוחשיים (מבנים, מקומות ציבוריים, קרקעות) והפעולות התמקדו בהעברת הכוח והשליטה על נכסים אלה לידי חברי הקהילה. עם הזמן התפתחה ההבנה כי לקהילה ולארגונים יש נכסים נוספים שאינם מוחשיים, כגון: מנהגים, תרבות, נורמות, ערכים ועוד.
לצידם, הדבר המרכזי ביותר שעליו שמה דגש גישת הנכסים הוא האנשים, מתוך תפיסה שכל אדם באשר הוא הינו בעל מכלול של יכולות, כישורים, ידע ואמונות שאותם הוא יכול לתרום ולהביא לידי ביטוי בארגון שבו הוא עובד, בחברה שבה הוא חי או בקהילה שבתוכה הוא פועל. המשמעות היא שלכל קהילה או ארגון יש מגוון נכסים, מוחשיים או בלתי מוחשיים, אשר ניתנים להערכה על פי היכולת שלהם לצמוח בטווח הארוך או להצמיח ולקדם נכסים אחרים.
כאשר משאבים או נכסים אלה משמשים כהשקעה ליצירה של משאבים חדשים הם הופכים ל'הון'. לנכסים לא מוחשיים יש תפקיד חשוב בהפיכה של משאבים שונים, כגון מבנים וכסף, לנכסים שהקהילה או הארגון יכולים להתבסס עליהם וכמובן גם להיפך. ניתן לזהות שישה סוגי הון עיקריים: אנושי, פיזי, חברתי, כלכלי, ארגוני ותרבותי (ראו הרחבה על סוגי ההון במילון המונחים של קמה, תחת הערך 'נכסים קהילתיים').
גישת הנכסים שאיתה אנו עובדים במרכז ק.מ.ה, אשר הותאמה ככלי לפיתוח תהליכים בארגון, מתמקדת בהון האנושי כמשאב התומך את ההון החברתי וההון הארגוני.
לאחר תהליך המיפוי (שלב 1) – הפכו את הנכסים לתחומי אחריות קונקרטיים שאותם יכול איש הצוות למלא ביוזמה או בארגון:
כעת אתם מוזמנים למקם את הנתונים של כל איש צוות לפי תחומי האחריות הנגזרים מהנכסים ובהתאמה למשימות קונקרטיות, לחלק אותם בהתאם לצוותים ולתפקידים ולבנות תוכנית עבודה המבוססת בין היתר על מפת ההון האנושי שבידיכם.
הגישה המתוארת משמשת אותנו גם במיזם 'משב רוח', פלטפורמת וואטסאפ ייעודית שפתחנו עבור מובילי פעולות התנדבות וקהילות בחירום, לשימור של הכוחות בצוותי המתנדבים לשעת חירום.
[1] פיתוח קהילתי מבוסס נכסים, המבוסס על גישת ,ABCD הינו מתודולוגיה לפיתוח בר-קיימא של קהילות שמבוססות על החוזקות והפוטנציאל שלהן. הגישה מביאה פרקטיקה לחיבור בין מיקרו-נכסים לסביבת המאקרו. הנחת היסוד של פיתוח קהילה מבוסס נכסים היא שקהילות יכולות להניע את תהליך הפיתוח בעצמן, על ידי זיהוי וגיוס נכסים קיימים, ובכך מתרחשת העצמה של חברי הקהילה ועידוד שלהם להשתמש במה שכבר יש ברשותם. הנכסים נבחנים באמצעות יכולת הצמיחה העתידית שלהם ובהתבסס על שתי הנחות יסוד: האנשים הם הנכס האמיתי והעיקרי של קהילות, הגדלת התועלת של 'יש' מ-'יש'. גישת ABCD (Asset-Based Community Development) פותחה על ידי ג'ון ל. מקנייט וג'ון פ. קרצמן בשנת 1993 במכון לחקר מדיניות באוניברסיטת נורת'ווסטרן, אוונסטון אילינוי.