גליונות

גליונות מגזין ק.מ.ה

אפריל 2024 - בין פרט לקהילה בימים קשים

פברואר 2024 - מצמיחים קהילה חדשה

ינואר 2024 - חינוך ללא בית

נובמבר-דצמבר 2023 - מגבירים את האור

אוקטובר 2023 - קהילה בחירום

ספטמבר 2023 - קהילה וחינוך

אוגוסט 2023 - קשרים ויחסים

יולי 2023 - בין יזמות, מנהיגות וחינוך

יוני 2023 - קהילתיות כשיטה - סביבה ארגונית מקדמת מנהיגות

מאי 2023-בין מוביליות לקהילתיות

מרץ 2023 - מודלים לחיזוק איתנות קהילתית

ינואר 2023 - שותפות בחינוך

דצמבר 2022 - על הדמוקרטיה: מהדורה פוליטית

נובמבר 2022 - איתנות קהילתית ברשויות וארגונים

ספטמבר 2022 - קונפליקטים: התמודדות וצמיחה

אוגוסט 2022 - קהילה וסביבה

יולי 2022 - תקשורת, מנהיגות ואחריות חברתית

יוני 2022 - אוטונומיה בית ספרית

אפריל 2022 - עושים שינוי בחינוך בישראל

מרץ 2022 - מולידים שינוי: מהפכה בגיל הרך בישראל

ינואר 2022 - ספורט, מנהיגות וקהילה

דצמבר 2021 - בין שלטון מרכזי לאחריות מקומית חלק ב'

נובמבר 2021 - בין שלטון מרכזי לאחריות מקומית חלק א'

אוקטובר 2021 - כוחה של מנהיגות מקומית

ספטמבר 2021 - בין שינוי חברתי לחינוך

אוגוסט 2021 - כיצד תפיקו מגזין בארגון שלכם

יולי 2021 - משבר כהזדמנות

מאי 2021 - חיים יחד – מנהיגות וקהילה בחברה רב תרבותית

אפריל 2021 - חינוך וקהילה במרחב העירוני

מרץ 2021 - התחדשות

פברואר 2021 - קהילתיות במרחב העירוני

ינואר 2021 - קהילות במרחב הוירטואלי

דצמבר 2020 - כלי הערכה ומדידה בעולם החינוך והקהילה

אוקטובר 2020 - מנהיגות מקומית

ספטמבר 2020 - התחלה טובה

יולי 2020 - כוחה של קהילה

יוני 2020 - זהות קהילתית כמפתח לאיתנות

תפריט
מאמרים
מנהיגות
חינוך
השראה

הדרך היחידה לחיים משותפים היא לחיות יחד

אבי גרוסמן
יום ראשון, 9 באפריל, 2023
בית הספר 'גשר על הוואדי' נולד מתוך קהילה. קהילת 'גשר על הוואדי' מורכבת ברובה מהורים, מאנשי צוות ומבני משפחה של תלמידי בית הספר, אבל חברים בה גם לא מעט פעילים ותומכים מהאזור, שילדיהם לומדים בבתי ספר אחרים

שיחה עם חסן אגבריה, מנהל בית הספר 'גשר על הוואדי'

חסן אגבריה

ד"ר חסן אגבריה

בית הספר 'גשר על הוואדי' הוא בית ספר יסודי דו-לשוני אשר הוקם בכפר קרע בשנת 2004, כיוזמה משותפת של תושבים יהודים וערבים מאזור ואדי ערה. בית הספר הוקם בתגובה לאירועי אוקטובר 2000 והוא בית הספר היחיד בישראל שבו לומדים תלמידים יהודים וערבים יחד בלב יישוב ערבי.

ד"ר חסן אגבאריה מנהל את בית הספר משנת 2010 והוביל אותו בתהליך של צמיחה ושל יציאה ממשבר קיומי, בין היתר בתקופות של מתיחות בין-מגזרית כגון מבצע 'צוק איתן' (אוגוסט 2014) ומבצע 'שומר החומות' (מאי 2021).
נפגשנו עם חסן לשיחה על מנהיגות והובלה בתוך מציאות מורכבת של מוסד חינוכי רב-תרבותי.

ספר לנו כיצד הגעת לנהל את בית הספר
הגעתי לתחום החינוך לאחר קריירה באקדמיה, בתחום המדעים והחקלאות, מתוך רצון לעסוק באופן עמוק יותר בחינוך ובקידום של ילדים. לפני 'גשר על הוואדי' ניהלתי במשך שלוש שנים חטיבת ביניים גדולה בג'יסר א-זרקא, שם נבנתה אצלי תפיסת עולם חינוכית הרואה בקידום הישגי התלמידים כעיקר המעשה החינוכי וכמנוע לצמיחה אישית ומוביליות חברתית, ובכך מיקדתי את עיקר עבודתי. כיום אני רואה את מערכת החינוך כרכבת שנעה על שני פסים – אחד מייצג את הלמידה וההישגיות והשני את החינוך הערכי והחברתי. בחברה הערבית הרכבת נוסעת לרוב על פס אחד, לצערי. בתי הספר הערביים עוסקים פחות בסוגיות ערכיות, מכיוון שעיסוק בערכים נובע מבירור זהותי וזהו תהליך שלא מתקיים בחברה הערבית. הזהות שלנו משובשת, מפוצלת וחסרת נרטיב מקבע אחד, כמו הנרטיב היהודי-ציוני, ולכן נוח יותר לעסוק בהישגים.
לאחר שלוש שנות ניהול בחטיבת הביניים הציע לי מפקח המחוז אתגר – לקחת תחת ידי את בית הספר הדו-לשוני 'גשר על הוואדי', אשר נמצא בתקופת משבר. המשבר כלל בין היתר ירידה משמעותית במספר התלמידים ומיעוט ניכר של תלמידים יהודים לעומת תלמידים ערבים. אני אדם שאוהב אתגרים ואוהב לערער על מוסכמות ואני חושב שיש לי יכולת להתוות כיוון ולהוביל במצבים של חוסר ודאות, ולכן נעניתי לאתגר. עם זאת, אחרי שלושה חודשים בתפקיד החלטתי להתפטר, מכיוון שחשתי שאינני מצליח להתמודד עם הפער שבין ניהול חטיבת ביניים בישוב ערבי הומוגני, שכל תלמידיה הם ערבים מוסלמים המגיעים מרקע תרבותי זהה, לבין ניהול בית ספר שבו יש ריבוי זהויות ונרטיבים והחלק הערכי-חברתי במעשה החינוכי תופס בו נפח משמעותי מאוד.
לאחר שכבר הגשתי את מכתב ההתפטרות חשבתי על כך שוב. הבנתי שהמשמעות בפועל של העזיבה שלי היא סגירה של בית הספר, כלומר שבית הספר הדו-לשוני היחיד בישראל שנמצא בלב ישוב ערבי ייסגר. הבנתי שזו תהיה הודאה בכך שניסיון החיים המשותפים לא הצליח, מכיוון שלא הצלחנו להתמודד עם אחד האתגרים המשמעותיים בחברה הישראלית – מפגש אמיתי בין אנשים מקהילות שונות. חשתי שהודאה בכך היא למעשה הודאה בכך שהמלחמה ניצחה. בנוסף, המשמעות של סגירת בית הספר הייתה לקבור את החלום של אנשי עמותת 'יד ביד', שבנו את בית הספר כמקום של תקווה אחרי אירועי אוקטובר 2000. מתוך הסיבות הללו החלטתי לחזור בי מההתפטרות ולהמשיך לנהל את בית הספר ואף הצבתי לעצמי מטרות לתוכנית חומש. הצהרתי שתוך חמש שנים אני רוצה שלבית הספר יהיה מבנה חדש, שיהיה בו מספר מאוזן של תלמידים יהודים וערבים ושבכל שכבה יהיו שתי כיתות, וכך אכן היה.

כיצד זה קרה? מה הביא לשינוי?
תפיסת העולם הניהולית-חינוכית שלי מורכבת משני צירים מרכזיים:
הציר הראשון הוא יצירת מרחב בטוח, פיזי ונפשי, לכלל התלמידים. הורה צריך לדעת שהוא שולח את ילדיו למקום בטוח. זוהי משימה מאתגרת בכול בית ספר ועל אחת כמה וכמה בבית ספר רב-תרבותי, שבו כל ויכוח על כדור בין שני תלמידים יכול להיגרר בקלות לקונפליקט בין קבוצות ממגזרים שונים.
הציר השני הוא יציקת תוכן משמעותי הכולל ידע וערכים לסדר היום. לאחר שנוצר מרחב בטוח ומכיל אנו צריכים למלא אותו בתוכן חינוכי ומקדם. בבתי ספר ציבוריים מונוכרומטיים – ממלכתי חילוני, ממלכתי דתי, חרדי, ערבי – התוכן בדרך כלל ידוע, אך אצלנו לא. לפי אילו ערכים מחנכים? אילו חגים מציינים? באיזו שפה מלמדים – עברית או ערבית או שתיהן?
מבחינתי, המפתח לבנייה נכונה של צירים אלו בבית ספר רב-תרבותי הוא קודם כל יצירה של שינוי תודעתי. התודעה שאנו מנחילים, גם בקרב הצוות וגם לתלמידים, היא שכולנו חיים במרחב משותף, שישנם כמה צדדים לכל מטבע ושאין לנו ברירה אלא לחיות יחד. בית הספר 'גשר על הוואדי' הוא מבחינתי מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. השינוי התודעתי שהחברה שלנו צריכה לעבור זהה מבחינתי לתודעה שאנו מנחילים בבית הספר – חייבים לחיות יחד ולדבר על המחלוקות. מדובר על יצירה של תרבות שיח מתמדת והרבה מאוד סבלנות וסובלנות. אנו מציינים את כל החגים, מוסלמיים ויהודיים כאחד, ובחודש שעבר לדוגמה ערכנו בבית הספר סעודת איפטאר להורים ולילדים (הסעודה שמסיימת את יום הצום בחג הרמדאן) ומיד לאחריה עשינו מדורת ל"ג בעומר משותפת. זה אינו דבר חריג עבור הצוות, עבור ההורים ועבור תלמידי בית הספר וכך אנו רואים את החיים המשותפים. בצד הדגש על המשותף אנו נותנים גם מקום לזהות הייחודית, לדוגמה: הזמן היחיד בשנה שבו יש הפרדה בין קבוצות האוכלוסייה הוא ביום הזיכרון, הפרדה של 15 דקות. שם עוד לא הצלחנו למצוא את המקום לשיח משותף, אבל אנחנו בדרך.

פודקסט - מרכז קמה באורנים


כיצד מתמודדים בבית הספר עם אירועים לאומיים היוצרים קונפליקט, כדוגמת המאורעות הקשים האחרונים בין יהודים לערבים?
במהלך מבצע 'צוק איתן', כאשר נורו טילים גם לאזור השרון הצפוני שבו נמצא בית הספר, התלמידים היהודים והערבים נכנסו יחד למקלט ושם שוחחנו על העניין. נתנו מקום לרגשות ולתחושות של שני הצדדים, הבנו שאין אשמים ושלכולם אחריות על הקונפליקט ועל סיומו. מכיוון שאנו חיים ביום-יום את המורכבות ואת הקונפליקט ומדברים אותם, אנו מוכנים להכלה של הקושי גם במצבי קיצון. באירועים האחרונים הורי התלמידים שלנו היו הראשונים שהלכו לעמוד בצמתים בעצרות שתמכו בחיים המשותפים. הסיסמה 'מסרבים להיות אויבים' יצאה מאזור ואדי ערה ואני תולה זאת ישירות בקיום בית הספר ובתרבות שהוא מנחיל בקרב תושבי האזור. ברגע שניתן היה לפתוח מחדש את בית הספר כל התלמידים חזרו אליו בנוכחות מלאה. במשך כל השנים אנחנו עסוקים בפירוק הסטיגמות ובהפחתה של הפחד האחד מפני השני – מהמפגש בינינו ומההגעה האחד לישוב של השני, ואנו רואים את התוצאות ברגעי משבר כאלו כמו גם בחיי היום-יום.

במהלך השיחה שלנו הזכרת מספר פעמים את המונח 'קהילת בית הספר' – מהי קהילת בית הספר עבורך ומה הקשר בין המבנה הקהילתי לבין המציאות שאתה מתאר?
 בית הספר 'גשר על הוואדי' נולד מתוך קהילה. קהילת 'גשר על הוואדי' מורכבת ברובה מהורים, מאנשי צוות ומבני משפחה של תלמידי בית הספר, אבל חברים בה גם לא מעט פעילים ותומכים מהאזור, שילדיהם לומדים בבתי ספר אחרים. הקהילה אחראית למעטפת של החיים המשותפים, המתקיימת מעבר לשעות הפעילות בבית הספר, אך היא נוכחת מאוד גם בפעילות הבית-ספרית. אחד הביטויים לחשיבות ההתארגנות הקהילתית סביב בית הספר הוא קיומו של תפקיד ייעודי לנושא – 'אחראית קהילת 'גשר על הוואדי". המבנה הקהילתי יוצר את הסביבה שתומכת בהנחלה של הערכים ושל המסורות שאנו מקנים בבית הספר, גם מעבר לשעות הלימודים, ומעצים את השינוי שאנו מנסים לחולל.
 בהקשר רחב יותר, קהילה במובנה המערבי היא אנטי-תזה למבנה של החברה הערבית המסורתית, מפני שכאשר בונים קהילה מוותרים על משהו – מוותרים על השבטיות או על החמולה. קהילה היא דינמית וכאשר אתה חבר בקהילה יש לך את היכולת להחליט עד כמה אתה רוצה להיות מעורב בה. חלק מתהליך הבנייה של קהילה מודרנית (community) דורש גיבוש של ערכים ושל זהות. אדם לא יכול באמת להיות חבר בקהילה אם אין לו זהות מגובשת והוא אינו יודע היכן הוא מתחיל והיכן הוא מסתיים והיכן מתחילה ומסתיימת החברה. בבית הספר שלנו אנו מנסים לסייע לתלמידים לגבש תפיסת זהות בתוך מציאות רב-תרבותית ומגזרית מורכבת ולתפיסתי זהו תהליך שכל תלמיד בישראל חייב לעבור. בוגרים של בית ספר כזה, לא ילכו אחר כך לזרוק אבנים או לפגוע במישהו רק בגלל שהוא שייך לקבוצה אחרת, בזה אני בטוח ב 100%.

אבי גרוסמן

עורך מגזין ק.מ.ה, מרכז ק.מ.ה, מכללת אורנים

צרו קשר עם ק.מ.ה

דברו איתנו

צרו קשר ונציג.ת ק.מ.ה. יחזרו אליכם

מה אתם רוצים לחפש?