הכירו את זהר דבש ולחן ויילר
זה היא מורה, מחנכת, מפתחת מודלים וסדירויות ללמידה פרוגרסיבית בחינוך הפורמלי. יזמת חינוכית ומקימת תנועת "מורות דרך". התנועה הוקמה כדי לחזק את תחושת הסוכנות של מורות וגננות בזירות החברתיות והפוליטיות ומעודדת מורות וגננות לקחת חלק פעיל בעיצוב הנראטיב סביב דמות המורה בישראל. המיזם אותו אנו מבקשות לקדם דרך מעגל השיח נוצר מבית "מורות דרך".
לקריאה נוספת וגם כאן
לחן היא מורת מורים ויזמת חינוכית משלבת מתודות ופרקטיקות מן החינוך הבלתי פורמלי אל החינוך הפורמלי מתוך הבנה שתפקיד המורה לא יכול להסתכם בהעברת ידע מעצם אופי העידן הטכנולוגי שבו אנו חיים. לכן המיקוד של המקצוע צריך לעבור לפיתוח מיומנויות ועל כן פרקטיקות של הדרכה והנחיה של קבוצות צריכות לתפוס מקום מרכזי יותר בפיתוח המקצועי של מורים.
לקריאה נוספת
העשייה החינוכית שלי:
זהר: כמורה אני מתמקדת בנושאים של למידה רגשית וחברתית כדרך חיים בכיתה ועוסקת רבות בלמידה מבוססת פרויקטים. כיזמת חינוכית, אני מבקשת להביא אל המערכת ואל בתי הספר סדירויות המאפשרות העמקה בפקרטיקות שונות של למידה פרוגרסיבית. כאקטיביסטית, אני מבקשת להביא את הקול של המורות אל מרכז השיח החינוכי ולקדם את מעמד הפרופסיה.
לחן: מנחת השתלמויות בנושאים של משחקיות ולמידה רגשית חברתית במיקוד על צוות ההוראה
תהליך חינוכי משמעותי שהובלתי:
זהר: זכיתי להיות שותפה להרבה תהליכים חינוכיים פורצי דרך. אחד ממקורות הגאווה הגדולים שלי, הוא היותי שותפה להקמת בית ספר פורץ דרך בחינוך הממלכתי. זכיתי להיות בצוות ההקמה של בית ספר אלונים, בראשון לציון ולהיות שותפה מלאה לפיתוח הפדגוגיה והסדירויות שאפשרו יצירה של מציאות אלטרנטיבית בתוך המערכת. אני שואפת להפיץ את הידע יקר הערך הזה הלאה אל בתי ספר נוספים.
לחן: פיתחתי והובלתי השתלמות בבית ספר שש – שנתי, שבו מתקיימים במקביל מסלולי למידה בעלי אופי מאוד שונה (יער, מונטיסורי וממלכתי רגיל) . דרך ההשתלמות, הצלחתי ליצור פלטפורמה בה המורים מייצרים שיתופי פעולה אותנטיים לצורך קידום יוזמות פדגוגיות וחברתיות כאחד. לתחושתי, ההשתלמות תרמה רבות לגיבוש הצוות ופיתחה הזדמנויות לחיבורים שלא היו קורים מאליהם
הדבר הראשון שהייתי משנה במערכת החינוך בישראל:
זהר: יחס בין מספר תלמידים לבין מספר אנשי צוות בכיתה. לתחושתי, זהו החסם הראשון והאחרון של המערכת. גם כאשר מורה עובדת בבית ספר בעל תרבות ארגונית חדשנית ומאפשרת, עדיין היא תהיה לבד מול שלושים ילדים. גם אם מורה מאוד מיומנת בלמידה דיפרנציאלית ויצירת סביבת למידה מבוזרת, היחס בינה לבין מספר הילדים בכיתה לא מאפשר לקיים סביבות שכאלו באופן מקצועי ורציף. גם אם אני מתבוננת על מציאות הקצה האחרת שבה בית הספר הוא שמרני לחלוטין ואינו מקדם חינוך חדשני, עדיין, מציאות שבה מורה מלמדת בשותפות מלאה עם מורה אחרת, מאפשרת למידה הדדית, עין בוחנת מתוך מקום שווה, וחלוקת המרחב והנטל. שינוי שכזה יביא להנעת המערכת קדימה בכל נקודה שבה נמצא בית הספר.
לחן: מעמד המורה. מבחינתי זה אומר להתחיל לשאול שאלות על מהות התפקיד של מורה וכיצד מהות זו מקבלת משנה תוקף דרך הסדירויות השונות של המערכת כגון: שבוע העבודה, אופן ההעסקה, תנאי העבודה, מרכיבי התפקיד ושאלת האוטונומיה. כנגזרת מכך, השאלה המתבקשת היא מה תפקידה של המפקחת. עצם השם מצביע על מערכת יחסים שעיקרה היררכי וממשטר. תרבות ארגונית זו אינה מאפשרת התפתחות, יזמות, ביטחון, סמכות פנימית והנהגה. תפקידה אמור להיות מלווה, תומך וחונך. בנוסף לאמור, תפקידה של המפקחת צריך להיות העברת הצרכים מן השטח אל המטה ובכך לטפל בנתק הקיים.
מה מקים אותי מהכורסא?
זהר: התסכול מהקיים והאמונה שיכול להיות אחרת.
לחן: אופטימיות ופתח להזדמנויות לשינוי.
מה יקרה במעגל השיח והפעולה שאוביל במפגש האקטיביסטים באורנים?
אנחנו נרד לעומק הקשר והכאבים בין הורים למורים. נעשה אפיון עומק של הדמויות במערכת היחסים הזו ומשם נצא לחשיבה משותפת למציאת נקודות השפעה אפשריות.
