יחסי הורים- מורים (וצוות חינוכי בכלל) הם אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תפקודו הכולל של בית הספר. בישראל יחסים אלה רצופים לא פעם בקונפליקטים שמקשים על המערכת להתנהל, גוזלים זמן רב ומשאבים מהצוות החינוכי, גורמים לחוסר שביעות רצון הדדי ולא מאפשרים למטרות משותפות להיבנות.
יתרה מכך, ההנחה המרכזית שלי היא שהורים הם מורי הדרך החשובים ביותר עבור ילדיהם ומכאן שאופן התקשורת ביניהם לבין אנשי החינוך של הילדים עשוי להוות מודל משמעותי עבור האחרונים להפנמה של דפוסי תקשורת ויחסי הדדיות כאזרחים בוגרים. בהמשך לכך, יצירה של דרכי תקשורת מקדמות בין הורים לבין למערכת החינוך יכולה גם להוות מודל להתנהלות נכונה יותר במרחב הציבורי בישראל.
במאמר זה אשתף את מסקנותיי מתוך התבוננות ביחסי הורים-מורים במערכת החינוך של מחוז קלר, במדינת טקסס ארה"ב, ואנסה לגזור מהם אופני למידה שניתן לאמץ במערכת החינוך בישראל.
לאחר שש שנים של ניהול בית-ספר תיכון במועצה אזורית, עברתי לחיות במשך שלוש שנים בטקסס. בשנים אלו הייתה לי אפשרות ללמוד ולחוות את מערכת החינוך מנקודת מבטה של אמא, מבלי להיות גם חלק ממערכת החינוך.
אז נחתנו, פרקנו, סידרנו, ארגנו והלכנו לבתי הספר. לאט לאט, יחד עם קשיי הקליטה והלימוד של שפה חדשה עבור שתי הבנות, הבחנתי בכך שהאווירה בבתי הספר אליהם הגענו רגועה הרבה יותר בהשוואה לזו שבישראל. החלטתי לנצל את הזמן כדי ללמוד את מערכת החינוך הציבורית של טקסס ולהבין מה אפשר ללמוד ממנה לטובת מערכת החינוך בארץ.
חלק מתהליך הלמידה שלי כלל 'השתלמות', ללא גמול וללא ציון, באמצעות קורס בשם 'שגרירי המחוז' שהוצע לבעלי עניין ולעובדים חדשים. במסגרת הקורס נפגשנו עם בעלי תפקידים שונים במערכת החינוך המחוזית שהציגו את עשייתם: מנהל ארגוני, מנהל פדגוגי, מנהלת חינוך מיוחד, מנהל משאבי אנוש וצוותו, מנהלת התוכנית לשפה זרה, מנהלת המרכז לגיל הרך, ממונה המחוז מטעם המשטרה ועוד.
במחוז קלר בטקסס לומדים כ-35,000 תלמידים ב-41 קמפוסים. כל מפגש של הקורס התקיים בקמפוס אחר ובאופן זה יצא לי לראות חמישה קמפוסים שונים. אחד הדברים שלמדתי בקורס הוא איך מנהלים מערכות גדולות, שלא לומר עצומות. הבנתי שבשביל לנהל בהצלחה כמות גדולה של אנשים צריך סדר שיש מאחוריו חשיבה על 'חווית המשתמש', כלומר הבנה שהשגרות והנהלים נועדו לא רק כדי לנהל אלא בעיקר לדאוג שהילד יקבל את מה שהוא זקוק לו. לדעתי, לסדר ולארגון יש השפעה ישירה גם על איכות הקשר בין המחנכים לבין הורים ואלו הן חלק מהפעולות והשגרות אשר זיהיתי כמשפיעות על כך:
אם אתם מדמיינים צבא של מחנכים ומורים אשר עובדים 'לפי הספר' ולא זזים ממנו לכאן או לכאן – לא מדובר רק במערכת בירוקרטית אלא בסדר וארגון שלוקחים בחשבון את אופן הניהול (בירוקרטיה) ובאותה המידה גם שמים דגש על צורכי הילד ומאפשרים לו לקבל את מה שהוא זקוק לו. להבנתי, מערכת זו היא מקור מרכזי לרוגע שבו מתנהלים בתי הספר וכך גם החוויה של הילדים בהם. יש שיגידו שזהו רק הנימוס האמריקאי ויש שיגידו שזהו אופן התנהלות צבוע, אך אני ראיתי את מה שהאופן הזה מאפשר: מאפשר למורים להקשיב להורים, מאפשר להורים לראות במורים שותפים, מאפשר לילדים לראות תקשורת בריאה, קשובה ומכבדת, מאפשר לבית הספר להזמין את ההורים לדיון על היעדים לשנה הבאה, מאפשר להורים להיות המומחים לילד שלהם ומחפש יחד איתם אפשרויות לצמיחה ולהתפתחות, מאפשר תקשורת עניינית וברורה ומאפשר נחת.
בנוסף, במסגרת תהליך הלמידה שלי, העברתי שאלונים בין ישראלים שחיים בחו"ל וקיבלתי תשובות
מכ-240 נשאלים שחיים במדינות שונות. לשאלה על הדרך העיקרית שבה הם יוצרים קשר עם הצוות החינוכי 67% ענו שהם עושים זאת באמצעות אי-מייל ול-80% מהם אין כלל את הטלפון הפרטי של אנשי החינוך. למרות זאת, 82% מהם השיבו שכשהם נתקלים בקשיים הם נעזרים בצוות בבית הספר או בגן ו-63% הביעו שביעות רצון גבוהה מאוד מהתקשורת עם בית הספר. מכאן הבנתי שלזמינות מורים של 24/7, כמו בישראל, אין בהכרח השפעה חיובית. מנגנון מסודר של תקשורת הורים-מורים הוא בעיניי אחת הסיבות לשביעות הרצון מבית הספר, למרות היעדר האפשרות לתקשורת מיידית, כפי שלרוב קיימת בארץ.
לאחר החזרה לארץ המשכתי לעסוק בנושא של יחסי הורים-מורים. בחיפושיי ברשת לא מצאתי חוזר מנכ"ל המוקדש ליחסי ההורים עם מערכת החינוך או עוסק במהות הקשר הכה חשוב הזה. קיימות התייחסויות לסוגיות שונות כמו נציגות הורים או שעות הכתובות ברפורמות לצורך קשר עם הורים, אך לא מצאתי מסמך שמגדיר מדיניות ומציע שגרות להתנהלות בריאה ותקינה. במסמך 'מערכת החינוך 2030 סקירת חקיקה וחוזרי מנכ"ל – מעורבות ושיתוף ההורים' של האגף לתכנון אסטרטגי במשרד החינוך רשום:
"מניתוח החוזרים העוסקים באופן ספציפי בהורים… אין התייחסות לקונפליקטים ולמתחים אפשריים שעשויים להיווצר בין ההורים לבין המסגרת החינוכית ולא מוגדרים המנגנונים להתמודדות עימם" (ההדגשה במקור).
לסיכום, אני מוצאת שבישראל לא קיימת תשתית ארגונית להחזקת הקשר בין הורים למורים, מלבד הנהגת הורים שהיא וולונטרית בלבד. בהתאם לכך אין להתפלא שמערכת יחסים חשובה זו, המהווה תשתית לפעולה משגשגת של בית הספר, מגיעה פעמים רבות למצב של קונפליקט.
ליחסי הורים-מורים במחוז קלר שבטקסס, ארה"ב יש מנגנון קבוע וידוע. מנגנון דורש תפיסה, זמן, מקום ואחריות. עצם קיום המנגנון מביא, מתוך ההתבוננות שלי כאמא וכאשת חינוך, לתחושה של רגיעה, להבנה שלכל דבר יש זמן ומקום והוא מוריד באופן משמעותי את כמות הקונפליקטים בין ההורים לבין הצוות החינוכי. אני חושבת שהדרך ליישום כאן בארץ אינה ארוכה כפי שנדמה.
ביבליוגרפיה:
מערכת החינוך 2030 – סקירת חקיקה וחוזרי מנכ"ל מעורבות ושיתוף ההורים, אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון משרד החינוך: https://meyda.education.gov.il/files/planning/legislativereview.pdf
