אם יש מושג שחוק במציאות העכשווית שלנו – זהו וודאי המושג 'קהילה'. בעוד שרבים כל כך משתמשים בו ללא הבחנה, רק מעטים יודעים מהי משמעותו האמיתית, ולא בכדי. 'קהילה' הוא מושג חמקמק, חסר כל ממד פורמלי. הוא אינו התאגדות ואינו חלק ממערכת השלטון המקומי או השלטון הארצי, ולמעשה אין לו כל מעמד חוקי (בן יוסף, 2002).
ההגדרות השונות בספרות מניחות כי קהילה היא ציבור של אנשים בעלי עניין משותף.
מהו אותו עניין משותף ההופך ציבור של אנשים לקהילה מגובשת?
האם כל קבוצה של אנשים בעלי עניין משותף היא בהכרח קהילה?
קיימת אבחנה ברורה בין 'קבוצה' לבין 'קהילה':
- קבוצה – מסגרת המתכנסת לשם השגת מטרה משותפת: קיום פולחן, אינטרס חברתי או כלכלי משותף וכדומה. היחסים בין חבריה יהיו לצורך הגשמת המטרה.
- קהילה – מסגרת הנותנת מענה למגוון מטרות בתחומי חיים שונים. היא נותנת ביטוי לצרכים השונים של יחידים וקבוצות בתוכה (שדמי וורטמן, 2010), מאפשרת ומעודדת התפתחות של קשרים בין-אישיים, מחויבות ונאמנות של חבריה האחד כלפי השני, וזאת תוך שמירה על מבנה חברתי יציב ומצומצם בהיקפו (Tonnies, 1887).
הקהילה משקפת את הצרכים הבסיסיים האנושיים של כל חבריה, כפרטים חברתיים המבקשים לחוש, ולא רק להגשים, מטרה משותפת. היא מאופיינת בהקשרים ובהשקפות שונות, שמתארים היבט של חיים משותפים ואיכות חיים רוחנית, תרבותית ובין-אישית (Grossman et al, 2001).
קבוצה תהפוך לקהילה כאשר תיווצר בקרב חבריה תחושת ביטחון המבוססת על אמנה משותפת. תחושת ביטחון תתאפשר כאשר:
- צורכי החברים יתמלאו באמצעות המחויבות שלהם זה לזה
- חברי הקהילה יבינו ויקבלו זה את זה ויבססו את מערכות היחסים ביניהם על בסיס הבנות אלו
- יתקיים מרחב משותף המעודד עבודה ופעילות קבוצתיות (שדמי-וורטמן, 2010)
ניתן למנות מספר סוגים עיקריים של קהילות:
קהילת מקום – מקבץ של ארגונים ואנשים המקיימים ביניהם יחסי גומלין (בריק, 1987 ובהם, 1997), כגון שכונה, רובע, בית ספר, מקום עבודה וכדומה. יחסי הגומלין הללו יכתיבו יצירת זהות מובחנת, אשר תייחד את הקהילה המקומית מקבוצות חברתיות אחרות
- קהילת הזדהות – מאופיינת בשותפות סביב מאפיין שיוכי, לדוגמה: קהילה דתית (בהם, 1997)
- קהילת אינטרס/עניין – מתקבצת לטובת הגשמת מטרה משותפת, לדוגמה: התאגדות מקצועית (בהם, 1997)
- הקהילה כקולקטיב – מתבססת על מרכיב תרבותי-אידאולוגי משותף, לדוגמה: קיבוץ
- קהילה כמאפיין חברתי – מתבססת על אמונות ומנהגים משותפים, לדוגמה: עדה אתנית
לאחר ההגדרה של קהילה וההבחנה במה שמבדיל אותה מסוגים אחרים של התאגדויות, יש לבחון את הנחיצות שבביסוס של קהילה – האם באמת חשוב להעלות את רמת הקהילתיות בקבוצות ובארגונים שבהם אנו חברים?
במקרי קיצון, הקהילה יכולה לתמוך בחבריה עד כדי הצלת חיים ויש לכך דוגמאות רבות. בשגרה, הידיעה שעומדת לרשותנו 'רשת ביטחון' קהילתית ושיש ביכולתנו להיות חלק מרשת כזו עבור אחרים, מחזקת את תחושת השליטה והאחריות שלנו על גורלנו. הצורך והרצון להשתייך לקבוצה של אנשים שבה אנו מרגישים משמעותיים ובה אנו יכולים להיות מי שאנו באמת, מוטבעים בנו באופן עמוק, בסיסי וראשוני, וגורמים לנו לחפש את תחושת היחד, או במילים אחרות – לחפש קהילה.
