פגשנו את שחר פינשטיין, מנהל בית הספר השכונתי שפירא, לשיחה מרתקת על התפיסה של בית הספר בקהילה ועל הפרקטיקה של ניהול בית ספר שנמצא באינטראקציה מתמדת עם השכונה שבה הוא ממוקם.
שחר הוא משפטן בהשכלתו ובוגר תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית. לפני כ-15 שנה עשה הסבה לתחום החינוך, עבד עם נוער בסיכון וניהל תיכון לחינוך מיוחד בגבעתיים. לפני שלוש שנים הקים את בית הספר השכונתי בשכונת שפירא בדרום תל-אביב.
דיברנו על האתגרים שניצבו בפניו כיזם וכמבצע של הרעיון, כיצד רתם לחלום את אנשי השכונה ואת הרשות והאם לדעתו ניתן לשכפל את המודל גם לשכונות וערים אחרות.
נקודות מרכזיות מתוך הפודקסט:
- בית ספר השכונתי פועל במידה רבה כמו בית ספר סטנדרטי – לומדים בו את מקצועות הליבה והוא נמצא בפיקוח של משרד החינוך. הציר הפדגוגי המרכזי של בית הספר הוא אינטראקציה חברתית ולימודית עם תושבי השכונה ועם הסביבה הגיאוגרפית שבה הוא נמצא
- היחסים בין בית הספר לקהילה הם דואליים – בית ספר שכונתי מקבל מתושבי השכונה אך גם מעניק להם בחזרה. בית הספר פתוח לפעילויות ויוזמות של תושבי השכונה, מארגן ומארח אירועים קהילתיים והוא חלק ממרקם החיים השכונתי
- איך מתחילים? למורה או למנהל שרוצה לייצר קשר עם הקהילה כדאי להתחיל בבדיקה של המשאבים שקיימים סביב בית הספר – עסקים, עמותות, מרחבים ציבוריים, מבנים, אנשים מעניינים וכדומה – וכיצד ניתן לשלב אותם בחיי הכיתה ובית הספר
- ניתן לבנות מודל של בית ספר בקהילה בכל קהילה, עירונית או כפרית – לכל רובע או שכונה יש מבנה גיאוגרפי ואנושי ייחודי לו ובכל מקום יש אנשים שאפשר ללמוד מהם ומרחבים שאפשר לצאת אליהם, גם בשכונות פרבריות שנראות במבט ראשון חד-גוניות. הפעולה המרכזית צריכה להיות היציאה החוצה אל מחוץ לגדרות בית הספר ובניית שותפויות עם אנשי הקהילה ומוסדותיה.
