עם ד"ר שי בן יוסף
להאזנה לפרק המלא בפודקאסט ק.מ.ה
מודל מעגלי הקהילה נולד כאשר שי בן יוסף עבד כמנהל תחום קהילה בחברה למתנ"סים. מטרת המודל היתה לסייע למנהלי מתנ"סים להבין יותר טוב את הקהילה בה הם עובדים. בהמשך פיתח שי את המודל כחלק מעבודת הדוקטורט שלו, שעסק בשיקום מפוני גוש קטיף.
לתפיסתו של שי, המודל נותן מבט על על הקהילה כמערכת מורכבת, ומאפשר לאנשי המקצוע להסתכל על הקהילה בכמה מימדים או מרחבים, כדי למפות, להבין וכן לתכנן מה יהיו פעולות אפקטיביות לחיזוק שלה.
המודל כולל חמישה מעגלים קונצנטריים המהווים חמישה מרחבים, והוא משמש הן למיפוי של הקהילה והן לפעולה בקהילה.
המרחב הראשון: המרחב הפיסי
כולל את כל המשאבים הפיזיים, ומה שאפשר ללמוד מהם על האנשים הגרים באזור. לדוגמא: איך נראים הבתים, מהם דגמי המכוניות והכמות שלהן, מה התוכן במודעות שעל לוחות המודעות; האם יש גדרות בין המרחב הפרטי ציבורי ואיך הן נראות; איך נראה המרחב הציבורי (מטופח, מוזנח); האם יש עדויות לפעילות משותפת של התושבים, ועוד. באמצעות המידע שנאסף ניתן להבין את המצב הסוציואקונומי של התושבים ומידע רב נוסף.
המרחב השני: המרחב הדיגיטלי (רשתות חברתיות, תוכנות ואפליקציות לניהול הקהילה וכד').
מיפוי המרחב השני מסייע להבין אילו התארגנויות תושבים קיימות ומה קורה בהן. ניתן להבין אילו נושאים מעסיקים את התושבים (איכות סביבה, יחסים עם הרשות המקומית, פשיעה, חינוך וכו'), באיזה אופו הם מתארגנים כדי לטפל בהם והאם הם מצליחים לפעול בתחום.
המרחב השלישי: מרחב ההתארגנות
כולל את כל דפוסי ההתארגנות הקיימים במקום, ומקדמים דברים החשובים לקהילה: ארגונים הפועלים בקהילה (כגון עמותות), וכן הפעולות של הרשות המקומית והקשר שלה עם התושבים. למשל: תנועות נוער, הנהגות הורים, עמותות, תכניות שונות. כך ניתן לדעת מה הנושאים סביבם מתארגנים; איך מקבלים החלטות; האם היוזמות הן מלמטה או מלמעלה? אם יש רצון לחזק את הקהילתיות, חשוב להבין מה קיים ומה עובד כאן.
שני המעגלים הבאים הם למעשה פיצוח של הקוד הגנטי העמוק של הקהילה, והם קריטיים להבנת הקהילה.
המרחב הרביעי: מרחב היחסים
היחסים והקשרים בין אנשים ובין ארגונים: בין משפחות, בין עדות, בין דורות, בין מוסדות, בין ארגונים. זהו למעשה מיפוי ההון החברתי, שהוא הנכס העיקרי של הקהילה. מה מידת היכולת של הקהילה לנהל קונפליקט ולצאת ממנו חזקה יותר. האם יש אמון ביו התושבים וקשרים טובים ויציבים היוצר ביטחון פסיכולוגי המאפשר לנהל קונפליקט ולהמשיך לחיות יחד?
המרחב החמישי: מרחב המשמעות
המרחב העמוק ביותר: מהו הרעיון המשותף של הקהילה, מה יוצר את החיבור בין אנשים, לשם מה הקהילה קיימת ומה המשמעות שלה עבור היחיד; מה הערכים, התרבות, האמונה המשותפת, מה יוצר את תחושת גאוות יחידה. המרחב הזה מנסה לפענח את הסיפור של הקהילה (בעבר, בהווה ובעתיד), כיוון שסיפור מייצר משמעות, ומי הם ה"גיבורים המקומיים" – אלה שסביבם נרקמות האגדות המקומיות, המהוות מודל להזדהות.
המודל ככלי לפעולה של בינוי קהילה
כל חמשת המעגלים חשובים למיפוי והבנת הקהילה. ולצד זאת, הם חיוניים גם לשלב של הפעולה בקהילה. אם את המיפוי התחלנו מבחוץ פנימה, את הפעולה ממליץ שי להתחיל מבפנים ולצאת החוצה.
בשלב הראשון, נפעל במעגל הפנימי. נבדוק איך הפעולה שאנחנו רוצים לעשות מחוברת למעגל הפנימי: לסיפור, לערכים, לשפה המקומית. אם הסיפור מאוד רופף והקהילתיות נמוכה, נתחיל את בניית הקהילה מבניית סיפור. נבדוק יחד עם הקהילה איך היא מסתכלת על עצמה – מה היא מספרת לעצמה על עצמה. ואם הסיפור לא טוב, נייצר יחד סיפור חדש, כדי שאנשים יסתכלו אחרת על עצמם. אז גם אחרים יסתכלו אחרת.
בשלב השני, נחשוב מה מערכות היחסים והקשרים שיש ביננו ואיך משפרים אותן? איזה פעולות נעשה כדי לייצר קשרים בין אנשים, בין דורות, בין עדות, בין מוסדות.
בשלב השלישי, במרחב ההתארגנות, נבדוק אילן מבני התארגנויות נעשה יחד – כאן ועכשיו, וגם בעתיד. זאת, כדי לתת תחושה, שכשאנחנו רוצים משהו, אנחנו יכולים לעשותו, כקהילה. כך תהיה תחושת מסוגלות קהילתית.
בשלב הרביעי, נפעל במרחב הדיגיטלי. כבעלי תפקידים ואנשי מקצוע העוסקים בבניית קהילות, חשוב לדאוג להיות גם במרחב הדיגיטלי. לוודא כי הפעילויות וההתארגנויות יקרו גם באמצעות כלים טכנולוגיים, רשתות חברתיות ועוד. יש אפליקציות שונות המאפשרות התארגנות קהילתית, ניהול מיזמים ותהליכים וחיזוק קהילתיות – במרחב זה.
בשלב החמישי נקדם את המרחב הפיסי: זהו תהליך בו הקהילה מעצבת בעצמה את המרחב הציבורי שלה Placemaking)) על פי ערכיה ועקרונותיה אשר התבררו בשלבים הקודמים, והמרחב מעצב את הקהילה בחזרה. יש להיזהר מיוזמות חיצוניות הבאות "לעשות טוב" על ידי שתילת גינות, צביעת קירות וכדומה. כי אם הקהילה לא מעורבת, זה לא שלה.
לאתר של ד"ר שי בן יוסף
