זכות גדולה נפלה בחלקי לרכז ולהנחות, יחד עם ד"ר אליף פראנש, קבוצה של מנחים מובילי קהילות למידה בשפה הערבית. השותפות בעבודה עם מורים ומורות מהחברה הערבית מפגישה אותי עם סיפורי חיים מרתקים, מזמנת קשרים עמוקים, יוצרת למידה אין-סופית ובעיקר מביאה ליישום אמיתי של שוויון ערך האדם.
התוכנית מבקשת להעמיק ולשפר את המקצועיות של מורים בשפה הערבית באופן של בניית קהילות למידה בבתי-הספר. בתוכנית פועלות שש קהילות למידה מכל רחבי הארץ, אשר מונות כ-160 מורות ומורים לשפה הערבית ועוסקות בנושאים שונים מתחום השפה: הוראה בין-תחומית, הערכה חלופית, שטף קריאה, רצף ומעברים, אוריינות לשונית, הוראה דיפרנציאלית, תוכניות פדגוגיות מבוססות מחקר, התחדשות בלמידה ועוד. הקהילות הוקמו ביוזמתן של ד"ר ראויה ברבארה, מפמ"רית שפה ערבית במגזר הערבי, ווואפא מועדי, מפמ"רית שפה ערבית במגזר הדרוזי והצ'רקסי, בשיתוף מכון מופ"ת ומרכז ק.מ.ה-אורנים.
מטרותיהן של קהילות הלמידה:
- בנייה והשרשה של קהילה מקצועית לומדת במגזר הערבי והטמעתה בתודעה של קהל המורים
- יצירה של רשת קהילות מקצועיות לומדות בתחומים שונים בשפה הערבית
- חיזוק מיומנויות של שותפות, עצמאות ופרו-אקטיביות בקבוצה ובשדה החינוכי
- למידה, חקר ופיתוח מעשה ההוראה של המורים בהתאמה לדרישות המקצוע ולצרכים העולים מהשטח
מודל הפעולה – 'חבורת משימה'©:
הקהילות בנויות משני מעגלים, פנימי וחיצוני. המעגל הפנימי מורכב מקהילה של מנחים מובילי קהילות שהינם מורי שפה. מנחים אלו, שעברו הכשרה מקדימה, מובילים חמש קהילות נוספות של מורי שפה המהוות את המעגל החיצוני, כאשר לכל קהילה ישנם שני מנחים מובילים מהמעגל הפנימי. באמצעות הקהילות נבנים קשרים, תהליכי שיתוף ושותפות, למידת עמיתים וחקר של פרקטיקות ומתקיימת סביבת התפתחות תומכת ומאפשרת. ההכשרה מכוונת לבנייה של קהילת המורים ומושתתת על יצירה של אקלים בטוח, שותפות ואחריות משותפת ללמידה.
אופן הבנייה של הקהילות מבוסס על משולש המורכב מחזון, יחסים ומשימה, בהתאם למודל 'חבורת משימה'. המודל משלב בין חזון מקצועי משותף לקבוצת אנשים, ביצוע משימה הנגזרת מתוך החזון וטיפוח וחיזוק היחסים והקשרים בין האנשים בקבוצה. בהתאם למודל, בנייה של יחסים כוללים ומקיפים בין חברי הקבוצה היא מרכיב מרכזי ותנאי להצלחת המשימה.
מאפיינים של עבודה במודל 'חבורת משימה':
מכאן, שהמודל המייחד את קהילות הלמידה של מרכז ק.מ.ה בנוי על שני עוגנים מרכזיים:
- העוגן החברתי – טיפוח קשרים בין האנשים וחיזוק מארג היחסים בין המורים בקהילה (חיזוק ההון החברתי). אנו מרחיבים את הזיקה בין האנשים בקהילה בכל השלבים כגורם מרכזי ביצירה של שותפות
- העוגן המשימתי/מקצועי – התפתחות מקצועית של כל מורה בקהילה המקצועית הלומדת לצד מימוש נכסים והזדמנויות (חיזוק ההון אנושי)
כיצד זה נראה בפועל?
קהילת המורים בוחרת משימה משותפת ומקדמת אותה יחד באמצעות בנייה של תוכנית עבודה שנתית, חלוקת עבודה וכינון מסגרת זמן קבועה לשיתוף בקשיים מקצועיים. תוך כדי העבודה על המשימה מתפתחות נורמות עבודה משותפות וצומחת תחושה של גאוות יחידה. בנוסף, השיתוף בקשיים מקצועיים והתמיכה ההדדית מחזקים את כוחה של הקבוצה, מסייעים לה להתגבר על מכשולים ובונים את היסוד החברתי של הקהילה.
כיצד אנו מייצרים קהילה בת-קיימא?
קהילת למידה אינה פיתוח מקצועי חד-פעמי כי אם תפיסה של עבודה כשגרה בשדה החינוכי. בהתאמה לכך ניתן לראות כי מורים הלוקחים חלק בקהילות הלמידה פעילים בהן לאורך שנים.
אנו מייצרים קהילה מקצועית לומדת המכירה בעוצמה ובכוח של הקהילתיות כמנוף להתפתחות אישית ומקצועית, ואלו מהווים מנוע ליישום של תפיסת עבודה זו בשדה החינוכי. הטמעה של הידע ושל תפיסת העבודה של קהילות למידה כחלק משגרות וסדירויות בתוך בתי הספר הינה מטרה מרכזית לאורה אנו פועלים והיא הבסיס להיותה של כל קהילה בת-קיימא.
ויש גם אתגרים…
האתגר הגדול הוא הפיזור של המורים מצפון ועד לדרום והפתרון המרכזי לכך הוא הלמידה המקוונת, אשר מאפשרת לרבים מהם לקחת חלק בתוכנית. אנו מפצים על כך במפגשי פנים אל פנים השזורים בלמידה ומתובלים באווירה חמה, באוכל מעולה, בסיפורים מרתקים ובתכנים, אשר מעניקים למפגשים איכות שלא ניתן להשיג בלמידה מקוונת.
אתגר נוסף הוא שימור של חברי הקהילה ושילוב של חברים חדשים, סוגייה אשר עולה שנה אחר שנה ואנו מעלים אותה בפני חברי הקהילה. נראה כי עם הזמן תחושות המשמעותיות והשייכות של חברי הקהילה גדלות והתוצאה היא ביקוש רב להשתתפות בקהילות.
מבט לעתיד
ההשפעה הגדולה של הקהילות בתחום השפה הערבית והרצון של יותר ויותר מורים לקחת בהן חלק מביאה לצמיחה ולהתרחבות. בתשפ"ד, לצד הגידול בקהילות המורים הלומדות, תפתחנה גם קבוצות להכשרה של מנחים מובילי קהילות.
לסיכום ובנימה אישית
יש לי חברות וחברים מהחברה הערבית ואני לומדת מהם כל יום מחדש על המקום האישי, החברתי והמקצועי שלהם במדינת ישראל. אני מוצאת את המקום הזה מורכב ומאתגר במובנים רבים.
חברה טובה מאום אל פחם שיתפה אותי בסוגיית הזהות שלה: "עבור היהודים, אני ערביה שלא שייכת לכאן, עבור הפלסטיניים אני בוגדת, אז לאן אני שייכת?". אני מודה שזהו כאב שהולך איתי, כחברה וכיהודייה במדינת ישראל, בעיקר לנוכח ימים אלו של קרע עצום בעם, של קוטביות ושל פילוג, ימים שבהם החברה הערבית מדממת. בתקופה זו הקהילות מהוות עבורי עוגן של שפיות, שותפות ואהבת אדם. היום, יותר מתמיד, אני רוצה להיות חלק.
