גליונות

גליונות מגזין ק.מ.ה

ספטמבר 2023 - קהילה וחינוך

אוגוסט 2023 - קשרים ויחסים

יולי 2023 - בין יזמות, מנהיגות וחינוך

יוני 2023 - קהילתיות כשיטה - סביבה ארגונית מקדמת מנהיגות

מאי 2023-בין מוביליות לקהילתיות

מרץ 2023 - מודלים לחיזוק איתנות קהילתית

ינואר 2023 - שותפות בחינוך

דצמבר 2022 - על הדמוקרטיה: מהדורה פוליטית

נובמבר 2022 - איתנות קהילתית ברשויות וארגונים

ספטמבר 2022 - קונפליקטים: התמודדות וצמיחה

אוגוסט 2022 - קהילה וסביבה

יולי 2022 - תקשורת, מנהיגות ואחריות חברתית

יוני 2022 - אוטונומיה בית ספרית

אפריל 2022 - עושים שינוי בחינוך בישראל

מרץ 2022 - מולידים שינוי: מהפכה בגיל הרך בישראל

ינואר 2022 - ספורט, מנהיגות וקהילה

דצמבר 2021 - בין שלטון מרכזי לאחריות מקומית חלק ב'

נובמבר 2021 - בין שלטון מרכזי לאחריות מקומית חלק א'

אוקטובר 2021 - כוחה של מנהיגות מקומית

ספטמבר 2021 - בין שינוי חברתי לחינוך

אוגוסט 2021 - כיצד תפיקו מגזין בארגון שלכם

יולי 2021 - משבר כהזדמנות

מאי 2021 - חיים יחד – מנהיגות וקהילה בחברה רב תרבותית

אפריל 2021 - חינוך וקהילה במרחב העירוני

מרץ 2021 - התחדשות

פברואר 2021 - קהילתיות במרחב העירוני

ינואר 2021 - קהילות במרחב הוירטואלי

דצמבר 2020 - כלי הערכה ומדידה בעולם החינוך והקהילה

אוקטובר 2020 - מנהיגות מקומית

ספטמבר 2020 - התחלה טובה

יולי 2020 - כוחה של קהילה

יוני 2020 - זהות קהילתית כמפתח לאיתנות

תפריט
מאמרים
מנהיגות
חינוך

תפקידם החברתי של אנשי ונשות תקשורת

ד"ר אופירה רול
שבת, 8 באפריל, 2023
יש תחושה גוברת של חיפוש וכמיהה לאותנטיות ויושרה בתקשורת. תפקידה של התקשורת היום הוא הרבה מעבר לסיקור ולניתוח המציאות והיא אמורה להיות הקול השקול, המכבד, המוביל עמדה שאינה מתלהמת וזה שמביא את הסיפור השלם מתוך ראייה של האופן שבו צריכים להיות הדברים.

ראיון עם יעל אודם, כתבת חינוך ומגישת חדשות בערוץ 12

סוף שנת הלימודים תשפ"ב  (2022): שביתת המורים בשיאה, תוכנית גפ"ן יוצאת לדרך ויוצרת גלי הדף עזים של בעד ונגד, שיטת הבגרויות משתנה לנגד עינינו.
 
האם לנוכח המציאות הסוערת, כתבי החינוך צריכים להוביל אג'נדה ולא רק לסקר  את המתרחש?
התקשורת מזמן כבר אינה מסקרת אירועים באופן מאוזן ומרבית הכתבים מביעים דעה או מנסים לכוון את הדברים למקום מסוים. לדוגמה, מתוך סיקור שלי את מאבק המורים שהתרחש בסיום שנת הלימודים הזו, היה ברור מאוד היכן אני נמצאת ומהן הדעות שלי לגבי התנהלות משרד האוצר אל מול הפעולות של יפה בן דוד ויפעת שאשא ביטון. כך גם לגבי רפורמת הבגרויות, כשגם שם הסיקור שלי היה מאוד לא מאוזן. מנגד, עדיין לא התחלתי לסקר לעומק את תוכנית גפ"ן, מתוך החלטה שזה עדיין לא הזמן ומכיוון שאני קשובה לדבריה של מנכ"לית משרד החינוך שאמרה: "יעל, כל מי שיפנה אלינו עם תלונה נתקן, אנחנו מקשיבים. פרסמנו מוקדם וזה לא היה נכון מצידנו". החלטתי שלפני שמבקרים ו'כותשים' את המשרד בתקשורת אתן להם זמן לתקן. זו החלטה שהיא בין היתר ערכית ובאה מתוך חשיבה על טובת החברה וטובת מערכת החינוך. אולי אם משרד החינוך היה פועל אחרת הדברים היו מתוקנים מהר יותר, אבל אני מרגישה שכוונותיהם טובות ולכן ראיתי לנכון לתת להם לעשות את העבודה.
 
דילמה נוספת שעומדת בפני אנשי תקשורת היא האפשרות לחופש פעולה, להובלת דעה ואולי אף להנהיג חברתית, זאת בהינתן שהם פועלים בתוך מערכת אילוצים ושיתופי פעולה מקצועיים וכלכליים.
 
צריך לזכור שהכתבים אינם עובדים בוואקום. הם עובדים עם עורכים ותחת חברת חדשות, אך עדיין יש להם מרחב אישי, הנהגתי וחברתי. לדוגמה, במהלך המאבק לא הייתי מעוניינת לעסוק בחופשות המורים, מכיוון שהרגשתי שזה לא נכון בתקופה כזו מורכבת ובלב הסערה על שכר המורים. יחד עם זאת, בשיחה עם העורך שלי, הבנתי שאי אפשר להימנע או להטיל וטו על נושא שכל כך בוער בשטח ויש לו משמעות גדולה מאוד בחייהם של אנשים רבים. ידעתי שהתגובות של המורים לעיסוק בחופשות שלהם עלולות להיות סוערות מאוד והתחושות נגדי יכולות להיות קשות אם רק אעלה את הנושא, כולל הכפשות לא נעימות ברשת, אך עשיתי זאת באופן מאוזן יחסית והסיקור עבר בשלום. חשוב שאנשי תקשורת ירגישו שהם לא לבד בהחלטה כזו, שיש מאחוריהם עורכים ויש חברת חדשות, ואז יש להם גם רוח גבית חזקה יותר להוביל.  
 
את מדברת למעשה על אחריות חברתית ואפילו על מנהיגות.
שוב, התקשורת אינה ולא אמורה להיות אובייקטיבית. לאיש תקשורת יכולות וצריכות להיות עמדה ודעה שרואות את טובת הכלל והחברה, במיוחד בתקופה שבה אנחנו חיים.
 
בעבר, כדי להיות עיתונאית, אשת תקשורת נדרשה ללמוד ולהתמחות בתחום או לפחות להוציא תעודת לע"ם (לשכת עיתונות ממשלתית). היום כל אחד שמרים את הטלפון ומצלם את הסרטון הנכון, בזמן הנכון, יכול להיות עיתונאי שהחומר שלו פותח מהדורה, עם רייטינג גבוה ועוקבים ברשתות החברתיות. הרשת החברתית היא למעשה סוג של חברת חדשות מבוזרת. גם אופן צריכת התקשורת השתנה והצפייה היום היא בתקצירים ומבזקים קצרצרים של מידע, לעומת צפייה לינארית שהייתה נפוצה בשנים עברו. הידיעות הן לא רק קצרות אלא גם רבות – אנחנו מוצפים באינפורמציה, בדעות ובפייק ניוז.
אל מול אלו יש תחושה גוברת של חיפוש וכמיהה לאותנטיות ויושרה בתקשורת. תפקידה של התקשורת היום הוא הרבה מעבר לסיקור ולניתוח המציאות והיא אמורה להיות הקול השקול, המכבד, המוביל עמדה שאינה מתלהמת וזה שמביא את הסיפור השלם מתוך ראייה של האופן שבו צריכים להיות הדברים.
 
עם כל הבליל של ערוצי המידע והתוכן, כיצד ניתן להעביר מסר מוביל שיתפוס את תשומת לב הקהל?
התשובה היא רגש. כאשר מבינים שיש אירוע שגורם לי כאשת תקשורת להתרגש, לדוגמה מסיבת הפתעה לאב הבית או שומר/מאבטח בבית ספר שהוא מסור כל כך ומכיר כל ילד ויודע את תאריך יום ההולדת שלו…דברים שהם מעל ומעבר. בשבוע שעבר צילמתי בבית ספר ברמלה וכל מי שהרמתי מולו מצלמה דיבר בדמעות על בית הספר ועל מה שהוא עושה עבור תלמידים. כשיש רגש, כשאנשים מדברים באופן אותנטי ואמיתי ולא מנסים להתייפייף, כשהם לא מנסים לדבר בעברית גבוהה ובפוליטיקלי קורקט אלא מביאים את עצמם, זה תמיד עובד.
לדוגמה, אני נוסעת היום לבית ספר באשקלון שנמצא בשכונה הכי קשה בעיר ובכל זאת הוא מבוקש ביותר. אני יודעת שיש שם אנשים שהלב שלהם במקום הנכון ושראוי להביא את הסיפור שלהם, שהוא אותנטי ויש בו גם מסר לחברה . אלו הסיפורים שעובדים ומעבירים את המסר – בית ספר שמעורב בקהילה ונוצר קשר אמיתי בין התלמידים לבין הקשישים, תלמידים שמתגייסים לסייע לילד עם מוגבלות לצלוח את הטיול השנתי ועוד. העניין הזה של רגש, של להביא את הלב  – אני חושבת שצריך לחזק אותו במערכת החינוך.

ד"ר אופירה רול

מנחת בינוי קהילה, מרכז ק.מ.ה-אורנים

צרו קשר עם ק.מ.ה

דברו איתנו

צרו קשר ונציג.ת ק.מ.ה. יחזרו אליכם

מה אתם רוצים לחפש?