בחודש מאי 2021, בעיצומם של אירועי מבצע 'שומר חומות', יצאו מג'די חרדאן ומיכל חובל, שני אנשי חינוך שעבדו באותה העת בבית ספר בבאר שבע, בקמפיין פיוס שבמהלכו ביקשו מאנשי חינוך להצטלם עם שלט 'ואהבת לרעך כמוך' בשתי השפות. היוזמה סחפה אנשי חינוך רבים שהצטרפו לקריאתם המשותפת. בעקבות היוזמה הקלטנו איתם פרק בפודקסט ק.מ.ה.
היום, שנתיים וחצי אחרי אותו הקמפיין ובעיצומה של מלחמת 'חרבות ברזל', שהחזירה אותנו לעידן של מתיחות בין ערבים ליהודים בישראל, חזרנו למג'די ולמיכל והקלטנו איתם פרק נוסף. רצינו לשמוע מהם איך הם רואים את היוזמה שלהם בפרספקטיבה של שנתיים וחצי, האם היא עדיין רלוונטית כיום, מה הם חושבים על העתיד המשותף של שני העמים בישראל וכיצד הם פועלים בעניין כאנשי חינוך.
תקציר השיחה:
מיכל היא מחנכת כיתה ורכזת תחום יזמות בבית ספר בבאר שבע, אמא לשלושה וסטודנטית לתואר שני.
מג'די חרדאן גר באילת, משמש כמחנך כיתה בבית ספר תיכון ואבא.
שניהם תמימי דעים כי היוזמה שלהם עדיין רלוונטית ובראייה לאחור הם מצביעים על כך שאחד הדברים הקבועים בישראל זו המציאות המשתנה כל הזמן, כאשר המשבר בין החברה היהודית לחברה הערבית הינו קבוע ומקבל צורה אחרת בכל פעם. מבחינתם, סוג יוזמה כזה, שמטרתו לחבר בין אנשים בשני העמים, רלוונטי כל עוד המשבר קיים.
מג'די קורא לשיח אמיתי, פתוח וכנה של אנשי חינוך עם תלמידיהם, אשר הוא מקווה כי יתרחב גם לכלל החברה. הוא מיישם זאת עם תלמידיו אשר פוגשים אותו למעשה בשלושה כובעים: מג'די המורה לשפה ותרבות ערבית; מג'די הערבי המוסלמי; מג'די איש החינוך. דווקא בעת הזו יש חשיבות בעיניו לכך שהתלמידים יפגשו אותו, פנים אל פנים, לשיח שאינו תמיד קל אך מאפשר לבחון ולפרק סטיגמות, להתמודד עם תחושות שונות ולהחזיק בהצלחה את השונות בין החברות והתרבויות.
מיכל עוסקת גם כן ביצירה של שיח עם תלמידיה ומשלימה את השיח בעשייה. אחרי שלב השיחה בכיתה היא מתכננת ומוציאה לפועל, יחד עם התלמידים, יוזמות ופעולות שמטרתן להגביר את אדוות ההשפעה וליצור את השינוי המצופה בחברה. היא אינה מחפשת את העשייה הגדולה והפומבית אלא דווקא את זו המקומית, הקטנה, הצומחת מלמטה. כך למשל, היא מצביעה על עצם היותו של מג'די מורה ערבי בבית ספר יהודי כפריצת דרך המאפשרת לחולל שינוי, להוריד חסמים ולקרב בין אנשים.
בהסתכלות קדימה שניהם מסכימים כי קשה לחשוב על העתיד הרחוק ולכן הם בוחרים להתמקד בפעולה העכשווית. לצד פעילותם המקומית, כמו רבים אחרים כמותם, הם אינם מסירים אחריות ממערכת החינוך. שניהם קוראים למנהלי בתי הספר ולבעלי התפקידים במשרד החינוך לפעול גם מלמעלה ולשים על סדר היום את נושא השיח בין החברה היהודית לחברה הערבית, כך שתיווצר עשייה שתחזק את החיים המשותפים. בצער רב הם מודים כי דבר זה כמעט ואינו קורה היום.
מיכל מסיימת במשאלה כי תוכל להמשיך ולהצמיח ניצנים מתוך אדמה חרוכה, לטפל ולטפח בהם, ומבקשת מאלה היושבים למעלה – אל תחסמו את האוויר והשמש ואל תפריעו לעשייה שלנו.
מג'די מסיים את דבריו בציטוט מהקוראן, בו נאמר כי "אלוהים לא ישנה מאומה כל עוד כל אחד לא ישנה משהו בעצמו", ולדבריו רק אנחנו נצליח לפתור בעצמנו את המשבר.
ביחד הם קוראים לכולנו להיות חפצי חיים. אמן ואינשאללה.
