שרית קן דרור היא מנהלת ותיקה, עם למעלה מעשור ניסיון ניהולי. כבר שנים שהיא מובילה את חטיבת הביניים "רעות" לאומנויות שבחיפה, מוסד חינוכי רב־גווני בו לומדים 470 תלמידים, כולל כיתות חינוך מיוחד, ומלמדים בו מעל ל־80 אנשי צוות – מורים, סייעות, צוות פרא-רפואי ועוד. את בית הספר היא רואה כמרחב חי ונושם של אמנות, חינוך ורגישות.
בבית ספר רעות העברנו תוכנית דו שנתית שהתקיימו בה שני מהלכים: פיתוח מקצועי בחדר המורים בנושא למידה רגשית חברתית בתקופה שבה בית הספר התמודד עם הקורונה וכל מה שהתלווה לכך מבחינת הצוות והתלמידים, ומהלך נוסף עם הצוות המוביל של בית הספר- הנהלת בית הספר המורחבת.
המטרה הייתה קודם כל לחזק ולהדק את הקשרים האישיים והמקצועיים בחדר המורים, ולבנות מהלך בית ספרי שישלב את השיח הרגשי חברתי במקצועות הלימוד. הליווי נעשה גם ברמת הפורום המלא וגם בקבוצות קטנות (בחלוקה למקצועות הלימוד). בשנה הראשונה ההשתלמות התקיימה בזום לאור האילוצים של הקורונה, ובשנה השנייה המפגשים התקיימו בבית הספר .
מהו ההישג הגדול ביותר בשנים האחרונות?
"ההישג המרכזי היה תהליך עמוק ומשמעותי שהובלנו יחד עם ד"ר קמליה סגל לפני כשלוש שנים – מהלך שנגע בכל הרמות של העשייה הבית-ספרית. החל מהובלת שינוי מבני, דרך פיתוח שפה מקצועית חדשה, ועד חיזוק תחושת השייכות של הצוות. התכנית סייעה לנו לעבור מתפיסה של 'תגובה' לתפיסה של 'יוזמה'."
ומהם האתגרים?
"האתגר המרכזי שלנו הוא גודל הכיתות – 37 תלמידים בכיתה. זה מקשה מאוד על יישום תהליכים רגשיים וחברתיים עמוקים. נוסף לכך, היו גם אתגרים של שינוי – איך מגייסים את כל הצוות, במיוחד את הוותיקים, ואיך לא מתייאשים כשזה הולך לאט. השנתיים של הקורונה גם לא הקלו."
תהליך משמעותי במיוחד?
"העבודה עם קמליה לא הייתה 'עוד ליווי' – היא ממש נכנסה לעובי הקורה. היא ידעה לשלב את ההנהלה, להחזיק את התהליך גם בין המפגשים, ולתת לנו מרחב אמיתי להתבוננות. הקשב שלה, והאופן שבו חיברה בין אנשי הצוות, היו מה שאפשר לתהליך הזה לקרות."
מה אפשר את ההצלחה?
"ראשית, השותפות עם קמליה. שנית, המעורבות של ההנהלה – זה לא מובן מאליו. הלכנו לתוך התהליך באמת, בלי לחשוש. ברגע שזה קרה – השיח התחיל להשתנות."
המלצה למנהלים אחרים?
"להכיר את מודל ה־SEL לעומק, אבל לא רק בתיאוריה. לשבת עם המנחה, לחשוב יחד על התאמה לבית הספר, ולהתעקש על ליווי אישי שצומח מתוך השטח. אחרת זה נשאר סיסמה."
מילה מהמנחה:
התהליך ברעות היה אחד המשמעותיים והמעמיקים שיצא לי ללוות כמנחה בקמה. הקשר עם שרית וצוות ההנהלה נבנה בהדרגה והפך להיות קשר עמוק ופתוח, מה שאפשר לבנות אמון ותרם מאד להצלחת התוכנית. צוות המורים שיתף פעולה כי הם ראו את ההנהלה מעורבת ב 100 אחוז במהלך, וזה למעשה מה שנתן אור ירוק לצוות להניע את התוכנית קדימה ולהטמיע אותה בבית הספר, בכיתות.
השילוב של עבודה עם חדר המורים וצוות ההנהלה במקביל, למעשה הוביל לאימפקט גדול ולמכפלת כח עבור הצלחת התוכנית בבית הספר.
הנושא של שיח רגשי וחברתי בחדר המורים, ובשלב הבא בכיתות- משפיע באופן ישיר ועקיף על הישגי התלמידים (CASEL), משפיע על הפניות של הצוות והתלמידים ללמידה, ביכולת לחבר את הציר הרגשי והחברתי עם הציר הפדגוגי/לימודי, שהופך להיות קשה ותובעני יותר בחטיבת הביניים, בייחוד בבית ספר כמו רעות, שהישגי התלמידים גבוהים מאד ונדרשת מהם רמת למידה ומחויבות גבוהה.
העובדה שבסיום התוכנית, מורה מוערכת מאד בבית הספר, מורה לאנגלית ניגשה אלי ואמרה לי שההשתלמות שינתה מקצה לקצה את ההתייחסות שלה לתלמידים בכיתה, לקשר ביניהם, וליכולת לשלב את הלמידה של החומר/השפה עם שיח רגשי אותנטי, ריגשה אותי מאד. אני מודה לשרית, לענבל ולכל צוות המורים על האמון שנתנו בי ועל ההתגייסות העמוקה שלהם לתהליך